יום ראשון, 8 בפברואר 2015

מוס שוקולד לבן ואוריאו

טוב, אז... יש לי וידוי...
יש מצב שהייתה לי יומולדת לא מזמן... לפני שלושה וחצי שבועות בערך... כן.. זה נשמע הגיוני.


ואני לא יודעת מה עבר עלי השנה. לרוב אני חוגגת בפאב עם כמה חברים. משהו קטן.

השנה? לא. החלטתי להפרע. למה? לא יודעת. אין לי מושג מה עבר לי בראש. אבל מה שקרה זה שהחלטתי להזמין מלא אנשים [כמעט ארבעים], לבית של ההורים שלי ביום שבת בצהריים למסיבת עוגות. ואיכשהו חשבתי שאצליח להכין את הכל לבד ביום וחצי.


כאילו, אני מדענית, אני אמורה לחשוב בהגיון! לא היה שום הגיון מאחורי מה שהיה שם.

הדבר השני שהתגלה כבעיה לוגית זה שיש גבול לכמה מתוק אנשים יכולים לאכול.
אני? אני פשוט חושבת שהם חלשים!!!


ביום חמישי התחלתי ברגוע.. הכנתי שני דברים קטנים שלא דורשים הרבה מאמץ, בערב. את ההכנה למוס, ואת החיתוכיות שוקולד חמאת בוטנים [ריזס קיצר] המהממות שלי.


יום שישי.. הו. יום שישי התחיל להיות בעייתי. קמתי מאוחר יותר ממה שתכננתי [כמובן, מתי אני מתעוררת בזמן?].
ואז, סיימתי את המוס שהתחלתי בחמישי. ואז עברתי לקאפקייקס באטמן. התברר שלא הכנתי מספיק בלילה לכל הקאפקייקס שתכננתי, אז הכנתי אחר כך עוד כמות. ואז הבלילה גלשה לי מהמנג'טים, וחלק לא נאפו אחיד [תנור מקולל!].. פה התחלתי לחשוש.


ואז עברתי למיני קאפקייקס נוטלה (כמו אלה, רק בקטן)... ואז אמא שלי נכנסה בדלת. ואז אמרתי את הדבר שלא חשבתי שאומר- "אמא, הצילו." יש לי רק עוד מליון דברים להכין, כבר צהריים ואני אפילו לא בחצי.


ואז התחלתי לתפעל את אמא- תקרצי את האלפחורס, תגלגלי טראפלס..

ואז אבא בא, אז גם התחלתי לתפעל את אבא- "רואה את המתכון הזה? תכין לי את הבלילה בבקשה"


ואני, מה אני אעשה? אה! רק הגיוני, אני אשב ואחתוך באטמנים! מבצק סוכר. לא עם חותכן. אלא עם שבלונה שגזרתי מנייר קשיח וחתכתי מסביב עם סכין. לספר לכם כמה זמן לוקח לחתוך סביב שבלונה קטנטנה של באטמן עם סכין?! כמעט 40 כאלה?! מבצק סוכר שמתקשח תוך כדי עבודה?! אני אחסוך מכם את התענוג המפוקפק. אני רק אומר שהיה קשה :(


ואז החלטתי לקשט את העוגה [עוגת שוקולד עם מילוי שמנת ותותים בציפוי גנאש שוקולד וקישוט כוכבים ורודים ומנצנצים מבצק סוכר]. אז חתכתי את העוגה. ואז ראיתי שהעוגה לא אפויה טוב מבפנים. אז יש מצב שקצת נכנסתי להתמוטטות עצבים.. והתחלתי לבכות והחלטתי שאני מבטלת הכל. ואז במקום זה, המשכתי לשבת ולחתוך באטמנים.


בכל מקרה, מי שמכיר אותי יודע- העוגה נזרקה והוכנה חדשה, שיצאה בובה! ומהממת! ואחד הדברים הכי טעימים שאכלתי. כי ברצינות- שוקולד ותותים [טוב נו ויש שם גם קצפת אבל זה לא כזה קונה אותי].


איכשהו, ביום שישי באזור 8 כמעט הכל היה מוכן.. רק הייתי צריכה לקשט את העוגה ואת הקאפקייקס נוטלה, ולצפות בייגלה בשוקולד וסוכריות. והחלטתי להשאיר את זה לשבת בבוקר. זו הייתה החלטה לא רעה.


בשבת הכל היה מוכן. ככה זה נראה בסוף (אם לא הבנתם עד עכשיו):


תכלס? היה כייף. מתיש. אמנם. אבל אנשים נהנו. והתפעלו. והיה להם טעים [ואני כבר לא הייתי מסוגלת להסתכל על שומדבר שהכנתי והדבר היחיד שהייתי מוכנה לאכול באותו יום היה את העוגה].


אז כן.. אז אני אתחיל לטפטף פה מתכונים מה.. ממ... אירוע הזה עכשיו. שזה טוב.. כי בשבועיים האחרונים עשיתי קצת הפסקה מאפיה.. כי... אוי זה היה מתיש..


אז נתחיל עם המוס שוקולד לבן ואוריאו.. שתכלס.. זה לא בדיוק מוס.. יותר כמו פרפה.. או.. גנאש מוקצף.. אבל זרמו איתי :)

וזה רק מ4 מרכיבים!!!! למרות שצריך להיות מוכנים ערב מראש... או לפחות כמה שעות מראש...

מצרכים:
500 מ"ל שמנת מתוקה
200 גר' שוקולד לבן
8-12 עוגיות אוריאו [כתלות בכמה אוריאו בא לכם במוס]
3-4 כפות אינסטנט פודינג וניל

מה עושים בעצם:
ממסים יחד 250 מ"ל שמנת מתוקה יחד עם 200 גר' שוקולד לבן בבן מארי, או במיקרו בפולסים קטנים. [או- מרתיחים את השמנת המתוקה על הגז, שופכים מעל השוקולד הלבן ומערבבים עד שנמס]. מעבירים לקערה, מכסים בניילון נצמד ומעבירים למקרר ללילה [או בערך חמש שעות.. עד שיהיה קר לחלוטין].


לוקחים את הגנאש ומעבירים לקערת המיקסר יחד עם 250 מ"ל שמנת ממתוקה. מתחילים להקציף ומוסיפים את האינסטנט פודינג [זה על מנת לייצב את המוס].


שהמוס יחסית יציב, שוברים את עוגיות האוריאו ומקפלים את השברים למוס בעזרת לקקן.


מעבירים לכוסות ההגשה [אני אישית עשיתי זאת בעזרת שקית זילוף אבל אפשר גם בעזרת כף]. ומעבירים למקפיא. מוציאים בערך חצי שעה- שעה לפני הגשה.


זהו :)

(האם שמתם לב שזה פוסט ממש חופר לעומת השאר ושכל התמונות הפכו להיות עצומות לעומת בדר"כ?)

2 comments:

  1. העוגה (המהממת!) מזכירה לי את הסרט "הכוכבים של שלומי", שהכין לכל אחד מאהוביו עוגה מלאת קצפות עם קישוטי כוכבים מעל...
    מזל טוב :-)

    השבמחק
  2. אז בתור אחד שהיה שם, הכל היה מהמם והתגובה שלי הייתה: ״שלו-וואוווו-ם!!״
    דברים טעימים ברמות

    השבמחק